בלוג קהילתי / חלק 3

אני מאמין בקהילתיות! בסולידריות קהילתית.
זו כמעט דת עבורי.
לו הייתי חי לפני אלפיים, שלוש אלפים שנה, הייתי מן הסתם מתחיל את הבלוג הזה באופן הבא:
כֹּה-אָמַר לי אֲדֹנָי אלוהי צבאות ביושבי מתחת לעץ הפיקוס בפתח ביתי  – קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, ואסוף לי קהילות. בכל כפר וכל שכונה הקם וארגן קהילה, קהילת קודש של תושבי המקום, לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, באושר ובשמחה על פני הָאֲדָמָה. כי לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ והוא לבדו, או הו, כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב, או הו..."

אבל אני לא חי לפני אלפיים שנה. אני אתאיסט ואין לי אלוהים. ואני משתדל שלא להישמע מטורלל  מידי למרות הפיתוי שבכך.
אז אנסה לבאר את עצמי בדרך אחרת.

חלק שלישי – איך עושים את זה? איך מתחילים?

איך עושים את זה? איך מתחילים?   זה כל הסוד! הרי כשהגלגלים יתחילו להסתובב כבר קשה יהיה לעצור את הגל הזה.

זה האתגר העיקרי והוא לא לגמרי טריוויאלי, אבל הסיפוק בהגשמתו כה גדול שכדאי להתחיל , להתחיל עכשיו.

כדי שזה יתחיל צריך שיהיה משוגע אחד לדבר! בהחלט אחד מספיק.  כמובן, כמו בכל יזמות דומה, לקבוצה קטנה יהיה יותר קל. לחברי הקבוצה יש מגוון גדול יותר של כישורים, יכולות, מאפיינים אישיים. קל להתגבר על מכשולים, על בושה, על פתיחת דלתות, על צורך במשאבים.
מצד שני, כדי שתהיה קבוצה, היא צריכה לעבור תהליך גיבוש כלשהו, תהליך בו כולם ישתכנעו שזה חשוב. גם זה לוקח זמן, והרבה יותר קל להחליט לבד ולצאת לדרך לבד.
אז כך או כך – פשוט צא לדרך! Just Do It !

ועכשיו שהחלטת לעשות את זה – הסר את האגו, תשאיר אותו בבית. אתה לא מקים כאן סטארט-אפ, אתה לא הולך להתעשר כספית, אתה לא עושה את זה בשביל להתפרסם ולהיות סלב,  אתה לא הולך לנהל את תושבי השכונה, לא תיתן כאן פקודות, לא תוכל  לנזוף במי שעושה אחרת ממך. אז אם אתה בעיקר רוצה לקדם את עצמך, חפש פרויקט אחר. כאן לכל תושב יש זכות לעשות מה שהוא רוצה, זכות לא לעשות דבר, זכות לא להסכים עם חלק מהדברים. כאן לא מפטרים את מי שלא אוהבים, ובסופו של דבר, אנשים מצביעים ברגליים, וזה יותר חזק ממך.
לפעמים תגלה שמישהו עושה משהו דומה למה שאתה יוזם. אפשר לנסות להריץ במקביל כמה יזמויות דומות, אם כי יש חשש שקהל המתעניינים יתפזר ביניהם והפעילות תיפגע. ייתכן ושני פרוייקטים ייצרו באז ויגבירו את ההתעניינות. יתכן ופעילות אחת תשתבש ותסתיים.
נסה לשתף פעולה עם האחר, לאחד כוחות, לתאם פעילויות. זה לרוב עוזר להפיק את המירב והמיטב. בכל מקרה, אל תפריע לאחר בכוונה. זה רק יפגע בך בסופו של דבר. מעשים רעים נצרבים בזיכרון אנשים ונקמתם ברשת עשוייה להיות אכזרית. לא להיכנס בכלל לקרבות רשת.

שנית – הסר את הבושה, והסר את הפחד מהכישלון. רוב האנשים לא מכירים אותך. אם תייצר קבוצה ותכתוב בה פוסט, הם יתייחסו לתוכן שלה בצורה נקיה. הם לא יודעים אם ביישן, ננס מכוער כתב אותה, או ברק אובאמה בכבודו ובעצמו.
כישלון הוא חלק מהעניין. מנסים! אין כאן שום דבר אישי. ניסית להציע פעילות אך לא היו מספיק מתעניינים? אז מה? לא נורא. או שתנסה להמשיך והיא בכל זאת תתפוס קהל מעריצים כלשהו, או שתנסה ודבר לא יעזור. ואחרי זמן מה, אתה תנסה משהו אחר, בצורה קצת שונה, יעילה וטובה יותר, עד שמשהו יתפוס. ואם לא תופס, לא נורא לעזוב את היוזמה לזמן מה. אולי מישהו אחר מציע משהו שמוצא חן בעיניך. תצטרף לזה. ההצטרפות היא התמיכה הגדולה ביותר, היחידה שהיא משמעותית לתחום החברתי.
וכפי שציינתי בהתחלה, אם תצליח לגייס למשימה עוד חברה או שניים, זה יהיה יותר קל. לאחד יש את החוצפה הנדרשת, לשני את החזון, ולשלישית את כושר העבודה בשעות הלילה.

אין מה לעשות, כדי ששכנים יהפכו לקהילה, צריך דרך להיפגש ולדבר ולתקשר. אסיפות חברים היו פתרון טוב, אבל כנראה שהימים האלה, הקיבוצים האלה, כרגע לא מושכים קהל רב. לבטח לא בעיר. פייסבוק היא פלטפורמה מצויינת. למה? כי כמעט לכל אחד יש חשבון פייסבוק, כל אחד יודע להצטרף לקבוצה, לעשות לייק, להעלות תמונות, לפרסם פוסט. אז למה לייצר משהו אחר? לך על פייסבוק! פתח קבוצה עם שם לוקאלי, למשל "עוטף שדרות בן-גוריון, קרוב לים".
תתחיל בעצמך בפירסום ידיעות בעלי אופי מקומי. מתקיימת הופעת ג'ז במרכז השדרה – תייצר אירוע על כך בקבוצת הפייסבוק השכונתית. משהו קורה בבריכת גורדון, מבצע הוזלה שנתי – תיידע את מי שחבר בקבוצה.
שכנע כמה חברים מקומיים להצטרף ובקש מכל אחד לצרף כמה חברים.
זה סוד ההתפוצצות האינטרנטית. זה נקרא לפעמים "ויראלי", לפעמים "פירמידה", זה הסוד האקספוננציאלי. מספיק שכל חבר יביא 3-4 חברים חדשים ויבקש מה שלאחר כמה ימים בקבוצה, יביא אף הוא 3-4 חברים נוספים. תעשו החישוב, זה אדיר. תכסו את כל אוכלוסיית כדה"א והיקום בהרף עין. אבל אנחנו מקימים קהילה! לא מוסד שמיימי של מיליארדי חברים.
אני עוז זוכר את חגיגת הצטרפותו של החבר העשירי, העשרים, החמישי, המאה. כל מאה נוספת חגגנו, ורק כשהגענו לאלף חברים הפסקתי לשלוח הודעות חגיגיות על כך.
במעוז-אביב, זה היה קל יחסית. לכל אחד יש כמה חברים תושבי השכונה. כל הילדים הולכים לאותם שני גני ילדים ולאות בית ספר, כך שההורים לילדים צעירים מכירים אישית תושבים רבים.
בעיר הגדולה זה שונה. כמה חברים יש לך שגרים יחד איתך לאורך שדרות רוטשילד (למשל). על כן, בהתחלה תידרש פעולה פיזית במקביל ליצירת הקבוצה הדיגיטלית ברשת.
תדפיס כמה עשרות פתקאות ברוח כזו:
הצטרף לקבוצת הפייסבוק "עוטף בן גוריון מערב – ים"
זו קבוצה של תושבי האיזור, למען תושבי האיזור.
זקוק לבייבי-סיטר? רוצה למסור שולחן ישן? מחפש שותף למשחק פינג-פונג? מגיע אליך אורח מחו"ל ואתה מחפש חדר פנוי לשבוע בקירבת מקום? רוצה לייצר הסעה משותפת לילדים לחוג?
את כל אלה תוכל לעשות מהסלון!  רק הצטרף לקבוצה.
הקבוצה היא חינמית, פועלת בהתנדבות, ומטרתה היא עזרה הדדית.
לפרטים נוספים, או אם רצונך לסייע – פנה אלי.  טל. 01234567.

יתחיל תהליך של הצטרפות. בהתחלה זה יהיה זרם קליל.
תפקידך העיקרי הוא להעלות מידי פעם ידיעות מעניינות ורלוונטיות, ולעודד כל חבר קבוצה לצרף עוד 2-3 חברים תושבי האיזור.

הבלוג הקהילתי / חלק 2

אני מאמין בקהילתיות! בסולידריות קהילתית.
זו כמעט דת עבורי.

לו הייתי חי לפני אלפיים, שלוש אלפים שנה, הייתי מן הסתם מתחיל את הבלוג הזה באופן הבא:
כֹּה-אָמַר לי אֲדֹנָי אלוהי צבאות ביושבי מתחת לעץ הפיקוס בפתח ביתי  – קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, ואסוף לי קהילות. בכל כפר וכל שכונה הקם וארגן קהילה, קהילת קודש של תושבי המקום, לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, באושר ובשמחה על פני הָאֲדָמָה. כי לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ והוא לבדו, או הו, כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב, או הו..."

אבל אני לא חי לפני אלפיים שנה. אני אתאיסט ואין לי אלוהים. ואני משתדל שלא להישמע מטורלל  מידי למרות הפיתוי שבכך.
אז אנסה לבאר את עצמי בדרך אחרת.

חלק שני – מה היא קהילה? הדוגמא של מעוז-אביב.

מה עושים עכשיו כשיש חזון כזה? איך בכלל מייצרים קהילה? איך מגשימים חזון? איך מאחדים אנשים בעלי עמדות פוליטיות שונות ואולי מנוגדות, בעלי אמונות דתיות שונות, בעלי אורחות חיים שונות.

למזלנו, כיון שקהילתיות מבוססת על אוסף של קהילות, נדרש רק מתכון להקמת קהילה אחת, קטנה, אינטימית, בה לכל אחד יש השפעה כלשהי. אם המתכון עובד, נותר רק לשכפל אותו שוב ושוב.
קל, לא? גם כיף!

אשתמש בדוגמא של מעוז-אביב, שכונת מגוריי בתל אביב, בצד הצפוני של נהר הירקון האימתני (The Mighty Yarkon River), מזרחית לואדי איילון (The Mighty Ayalon Highway 20).

התמזל מזלה של מעוז-אביב והיא הוקמה בשנת 1954 כעמותה, כאגודה שיתופית, דבר שכפה בעצם על התושבים התארגנות בסיסית, במיוחד כי היא נרשמה  כבית משותף אחד עם 540 דירות ודיירים. מה שמחליטים 8 דיירים בבית ישראלי טיפוסי, למשל על זיפות הגג, צריך להתקבל באסיפת דיירים של למעלה מ 1000 בעלי זכות בחירה. ואם לא באים כל האלף, לאחר חצי שעה, על פי התקנון, החלטות יכולות להתקבל בכל מספר משתתפים שהוא. ככה יכולה לעבור (כמעט) כל החלטה שהיא, לא כולל החלטה על פינוי בינוי של השכונה ברוב מקרי והזוי.

מזל שהשכונה לא נהרסה למרות אלה שרצו לבנות על חורבותיה כמה מגדלים נוסח מגדל You. לא לדאוג. המרכיבים החברתיים שבה, מאזן הכוחות שנוצר בה, התפתחו לרמה טובה למדי של קהילתיות, מספיק כדי שנוכל להשתמש בשכונה כמודל, כמתכון להקמת קהילה, מתכון שכאמור נוכל שכפל אותו כך שכל קבוצת אנשים המגדירה עצמה כקהילה יכולה לבצע זאת.

אז הנה זה בא – מעוז-אביב, שכונה שהיא קהילה.

מה יש בה היום, מהבחינה הזו של הרוח הקהילתית הגדולה?

רשת חברתית דיגיטלית: בזכות ידידנו שמעבר לים, חבר בקהילה היהודית הגדולה של ארה"ב, מארק צוקרברג, ערוץ התקשורת העיקרי המשמש היום את חברי הקהילה היא קבוצה פייסבוק סגורה בשם מעוז-אביב maoz aviv.
הקבוצה מונה 1666 חברים (נכון לאוקטובר 2015), המהווה אחוז גבוה של הדיירים בפועל בשכונה להערכתי, יש כ 1,000 דירות בשכונה, כלומר מתגוררים בה כ 1500 מבוגרים וכ 3,000 צעירים. בכל יום מתפרסמים בקבוצה עשרות פוסטים (הודעות), במגוון גדול של נושאים:
המלצה על אינסטלטור/טכנאי מזגנים הגונים, רופא ילדים/שיניים החביב על ילדים, וכדו'
דירה שמתפנה, דירה למכירה, אפשרות לסבלט של דירה לזמן קצר
בקשה להשאיל ציוד (מנשא אופניים לרכב), קריאה למסירת ציוד מיותר, מכירה יד שניה
הודעה על ארגון פעילות חברתית – ג'ם סשיון, מסיבת החלפות
הודעה על רכב ששכח אורות, על מפתחות שנשכחו
ידיעה על פריצה לבית, גניבת רכב
תלונה על רעש, על השתלטות דתית, על כלבים שרצים, מחרבנים, נובחים חופשיים
פרסום מוצר או שירות שמספק אחד הדיירים – רפלקסולוגיה, הרצאה,

לפעמים מתפתחים דיונים שונים על נושאים מקוניים: האם צריך למנוע חניית אורחים בשכונה בימי הופעות בפארק הירקון; האם ראוי לפרק את האגודה השיתופית ולהשאר מאורגנים כבתים משותפים נפרדים, בעד או נגד מסיבת פורים/יום העצמאות על חשבון התקציב השוטף....

משמר שכונה: בשכונה קיימת קבוצת מתנדבים, כ 50-60 איש ואישה, המשתייכים ל"משמר". הקבוצה מתפקדת ככיתת כוננות. כשיש קריאה ב"רשת המבצעית", מי שיכול נענה לקריאה ומגיע למקום האירוע. ברוב המקרים, תוך מספר דקות מתייצבים כמה חברים המהווים פתרון הולם לבעיה שהתעוררה. המקרים יכולים להיות אדם חשוד שמסתובב בין הבתים; רכב שמעמיס אופנוע בחניה; שחקן כדורסל שאיבד הכרה במגרש; וגם נושאים אישיים כמו סיוע בהורדת טלויזיה ישנה מהדירה.
הקבוצה מופעלת באמצעות קבוצת ווטסאפ. כל אחד מחברי הקבוצה יכול לשלוח הודעה. התושבים שאינם חברי הקבוצה, מזעיקים את המשמר על ידי שיחת טלפון לאחד משני מספרי טלפון המתפרסמים בקבוצת הפייסבוק השכונתית. שני מתנדבים מקרב חברי המשמר עונים על השיחות ומחליטים מה דורש שיגור קריאה ברשת המבצעית (קבוצת הווטסאפ) על מנת להקפיץ את המתנדבים.

גינה קהילתית: בחורשה הסמוכה לשכונה, הצליחה קבוצת תושבים לרתום את העיריה להקצות שטח לגינה קהילתית. מי שרוצה, תמורת 50 שקל לחודש, מקבל חלקה של כ 3-4 מטרים מרובעים, ותמיכה בסיסית – טפטפות, שתילים לפי עונות השנה, ההדרכה של גנן מוסמך, מים וחשמל. פעם בשבוע מתכנסים לעבודה משותפת בהדרכת הגנן ונהנים מעגבניות, דלעות, אבטיחים, קישואים, פלפלים, צמחי תבלין ועוד, היישר מהגינה לצלחת.

קומפוסטרים: זה התחיל בגינה הקהילתית שם הוקם קומפוסטר למחזור פסולת אורגנית, והתפשט בעזרת העיריה להתקנת קומפוסטרים בשולי הבתים. לכל קומפוסטר מתנדב האחראי על מצב תקין של היחידה. השכנים מפרידים את הזבל האורגני וזה הולך לקומפוסטר. לאחר מספר שבועות מתקבל דשן איכותי החוזר אל עציצים, ערוגות וגינות.

סיר הסירים: קבוצה נשית, לסיוע לנשים בתקופה שלאחר הלידה. הקבוצה מכינה אוכל חם למי שחזרה הביתה לאחר לידה עם תינוק.

חגי ישראל: זה כבר מסורת של כמה שנים! במספר חגי ישראל, מתארגנת באופן מרכזי מסיבה.
בפורים זוהי מסיבת ריקודים בתחפושת עם דיג'יי ושתיה חריפה.
בחנוכה – הדלקת נרות, משחקי סביבונים ואכילת סופגניות ולביבות
סוכות – הקמה וקישוט סוכה מרכזית גדולה.  סיבוב ביקור בסוכות המשפחתיות בין הבתים.
ראש השנה – מנגל מרכזי, בירה במחיר עלות, הופעה לילדים ומוזיקה למבוגרים, ולעיתים גם זיקוקי דינור

מסיבות החלפות/ שוק יד שנייה: שני סוגי שווקים מתקיימים מידי פעם בשכונה.
במסיבת ההחלפות, מביא כל אחד את הדברים המיותרים מדירתו – בגדים, כלי הגשה, ספרים, מכשירי חשמל. מי שרוצה – לוקח. ללא תשלום. בסוף היום, מה שנשאר מועבר כתרומה לעמותות.
10 שקלים נגבים מכל מבקר כדי לכסות הוצאות שונות.
בשוק יד שנייה מציעים התושבים פריטים מיותרים תמורת סכום כסף. ילדים הם הנהנים העיקריים ביום שכזה, לומדים את עיקרי הקניה והמכירה המסחריים.
בשני האירועים מוקמים דוכנים של שתיה ואכילה תוצרת בית.

ג'ם סשיון – Jam Session: התארגנות של תושבים מנגנים. לאחר השקיעה ולפני שנהיה מאוחר יותר, מתייצבים הגיטריסטים, הבסיסיטים, נגני הסקסופון, המתופפים, זמרים, מכוונים את הכלים ויוצאים למסע מוזיקלי ייחודי. הקהל משתתף במחיאות כפיים ובשירה ובעידוד הנגנים. חובבים ויותר מקצועיים מתחברים יחדיו ברגעים של הרמוניה.

ספורט – פעילות גופנית בריאה לגוף ולנפש  והיא גם מהווה מקור לחברויות חדשות.
כל יום שני נפגשים במגרש הספורט של בית הספר הקהילתי למשחקי כדורסל, תחרותיים יותר או פחות.
קבוצות ריצה למתחילים, לנשים, כהכנה לקראת מירוץ תל אביבי

בלוג קהילתי – בלוג המספר על עסקים קטנים בשכונות שמסביב למעוז-אביב ומסביר את התועלת בעידוד וברכישה בעסקים השכונתיים, ובכך תורם גם לפירסומם.

חוגים: מסתבר שבשכונה גרים בעלי כישרוים מגוונים ומפתיעים. רוצה ללמד את הילד לרכב על אופניים? שילמד מוזיקה? שידע לנגן על פסנתר, על גיטרה או פיתוח קול? רוצה לייצר סבונים ודאודורנטים בעבודת יד? רוצה ליהנות ממג' טוב, או שאתה מעדיף רפלקסולוגיה? רוצה לשמוע הרצאה רוחנית ולעבור סדנא שתסייע לך להפיק יותר בחיים? יוגה? פלדנקרייז? ציור, צילום?
מגוון כה עשיר של חוגים זוכה ללוח מודעות באתר וזוכה לבסיס לקוחות נאמן מקרב התושבים, שמפיצים הלאה את הבשורה לידידיהם.

יש עוד רעיונות רבים, והם רק מחכים למי שירים אותם ויתן דחיפה קלה. רעיון טוב, יש לו תומכים והם יצטרפו בשמחה ליוזמה. מכאן, הפעילות תלך ותמשיך מעצמה.
ברגע הרוח הקהילתית התעוררה, ושאנשים נחשפו למגוון פעילויות, מוצלחות יותר ומוצלחות פחות, וכשיש פלטפורמה פשוטה לשימוש המביאה את המסר שלך לכל/רוב התושבים, קל לייתר ולהוסיף ולהעשיר את מגוון הפעילויות של הקהילה, וככל שהם מתרבים , ככה הם הופכים לנדבך בלתי נפרד מהשכונה ומהתושבים עצמם, השכונה הפכה לקהילה.

רעיונות נוספים כדוגמא:

רצית לשחק שש-בש, שחמט, ברידג' ואין לך מסגרת קרובה ומתאימה? תקים ליגה שכונתית!

קראת את כל הספרים שבבית ובא לך לגוון? תפתח ספריית השאלות.

רוצה לממש את הכישורים שלך במטבח? תציע הכנת ארוחות.

והרבה אפשר ללמוד מאחינו   חברי הקהילה החרדית. למשל גמילות חסדים, לימוד בצוותא, בחברותא, כיבוד המבוגר, המורה, הזקן, החלק, העני, הזר, תרומה בסתר, חגים, ריקודים, טקסים משותפים.  החברה החרדית מתברכת במוסדות קהילתים רבים וייחודיים.
קהילתיות מקבלת כל דבר טוב מכל אחד.

הבלוג הקהילתי / חלק 1



אני מאמין בקהילתיות! בסולידריות קהילתית. 

זו כמעט דת עבורי.

לו הייתי חי לפני אלפיים, שלוש אלפים שנה, הייתי מן הסתם מתחיל את הבלוג הזה באופן הבא:
כֹּה-אָמַר לי אֲדֹנָי אלוהי צבאות ביושבי מתחת לעץ הפיקוס בפתח ביתי  – קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, ואסוף לי קהילות. בכל כפר וכל שכונה הקם וארגן קהילה, קהילת קודש של תושבי המקום, לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, באושר ובשמחה על פני הָאֲדָמָה. כי לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ והוא לבדו, או הו, כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב, או הו..."

אבל אני לא חי לפני אלפיים שנה. אני אתאיסט ואין לי אלוהים. ואני משתדל שלא להישמע מטורלל  מידי למרות הפיתוי שבכך.
אז אנסה לבאר את עצמי בדרך אחרת.

חלק ראשון – על קהילתיות

האדם הוא יצור חברתי. כמו כל שאר בעלי החיים. אדם לא יכול לשרוד לבדו, לא פיזית, ולא נפשית, ללא חברת אנשים נוספים סביבו. זהו לא רק הכרח הישרדותי בסיסי לצרכי הגנה, הספקת מזון, התרבות. האדם זקוק למסגרת חברתית אליה הוא ירגיש שייך, אנשים איתם הוא יתקשר ויבלה, וקבוצת השתייכות ממנה הוא מקבל משמעות חלקית לחייו.

זה הבסיס לאמונה בקהילתיות ! אנשים הם יצורים חברתיים שאוהבים לחיות ביחד.

כל אחד מאיתנו משתייך לכמה מעגלים חברתיים החל מהמשפחה הגרעינית לתוכה נולדנו והמשפחה הגרעינית החדשה שיצרנו עם בן/בת זוג וילדינו שלנו. המעגלים הבאים כוללים את  המשפחה המורחבת, מעגלי חברים, מעגל קשרים מקצועיים. אנחנו גם משתייכים למעגלים רחבי היקף, כמו מעגל המדינה שלי, העם שלי, האידאולוגיה שלי, התחביב שלי וכדו'.

בעשרות השנים האחרונות, המסגרות שהיוו את המעגלים הפנימיים, הקרובים והחשובים לנו ביותר – המשפחה, המשפחה המורחבת, השכונה/כפר/רחוב..., מסגרות אלו הולכות ומתפרקות – הסבים נשלחים לבתי אבות; הילדים מהגרים לערים גדולות או אל מעבר לים כדי לתת לעצמם הזדמנויות טובות יותר; אין לנו מושג מי השכן שגר קומה מעלינו...
קרוב לחמישים אחוזים מהזוגות מתגרשים במהלך החיים, מותירים את ילדיהם במסגרות מפורקות, לא יציבות, מתוחות, עוינות.

חיי בדידות, פרישות, יחידנות – הפכו לנחלת הכלל, בעיקר במרכזי הערים הגדולות. זה מוביל לתחושות של חוסר סיפוק, חוסר אושר, ייאוש ודכאון שהופכים בדרגות שונות של חומרה למגיפה רחבת היקף.

הדת שהיוותה מקור של סמכות רוחנית ושל כוח חברתי עצום, הולכת ומאבדת מקיסמה ומכוחה, והיא הולכת ומסתגרת בתוכה, סביב עצמה, למען שמור על אלה ההולכים ומקצינים כדי להישאר נאמנים לדרך חיים זו.
המפלגות שסיפקו אידאלוגיה למיליוני אנשים, הצהירו שהן תחליף מודרני לדת, הן איכזבו ועדיין מאכזבות, הן התפרקו.

החיפוש אחר האושר הפך למטרה של רבים, והאושר לא מגיע.

מה יכול להוות תחליף למקורות העוצמה האלו שהולכים ומתאיידים – מאיפה נוכל לקבל את תחושת ההשתייכות, הדאגה ההדדית, התמיכה בשעת חולי, הסיוע בשעת עוני, החיבוק בשעת מחלה וקשישות? מאיפה נקבל את הגורמים המהווים בסיס לשלווה ולאושר אותם אנחנו מחפשים?

התחליף היחיד הקיים הוא הקהילה המקומית!

כך נכתב כבר לפני אלפי שנים, " טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק"! כלומר השכנים שמסביב, אלה הגרים במרחק הליכה קצר מביתך, המבלים את רוב שעות הפנאי מסביבך הם הפתרון. קבוצה של אנשים די גדולה כדי להיות יציבה, ודי קטנה כדי שתכיר חלק יחסי גדול מהחברים בה, ושתרגיש בנוח גם כשתהיה בין זרים מקרב הקהילה שלך. מאות בודדות, אולי אלפים ספורים  של אנשים יוצרים קהילה.

הקהילה יכולה להיות התחליף למשפחה המורחבת, החמולה, השבט של פעם, ולהעניק ולמלא את רוב הצרכים הרוחניים חברתיים שהדת מילאה באלפי השנים האחרונות.
בקהילה, אתה ומשפחתך תוכלו להשתלב בכל דרך שתרצו. תחגגו חגים, תקבלו סיוע כשתזדקקו לו, תעזרו לאחר, תכירו בצורה אינטימית אנשים נפלאים. ואם אתם זקוקים לפרטיות ולשקט – גם את זה תקבלו!

כפי שהצהרתי בתחילת הבלוג, בשבילי קהילתיות היא דת. לא סתם דת אלא קהילתיות היא דת מיסיונרית!
כלומר, מי שמאמין בקהילתיות וגם זכה להתנסות בה, לחוות אותה וליהנות מיתרונותיה, יפנה מיוזמתו באופן טבעי לעודד ולשכנע אחרים, חברים ומכרים שלו, אנשים שיקרים לו, להקים את הקהילה-חברותא שלהם. הוא לא יירגע עד שגם הם יחוו את החוויה הזו.
כך, בזרם הולך ומתגבר, יילך ויתרחב אוסף מעגלי הקהילות עד שהעולם כולו יהיה מאורגן ביחידות קהילתיות קטנות, החיות זו לצד זו בהרמוניה ובשיתוף, ובכך נגשים את חזונו של ג'ון לנון במזמור הנפלא שלו – imagine

Imagine there's no countries, It isn't hard to do
Nothing to kill or die for, And no religion too
Imagine all the people, Living life in peace...

חזון הקהילה הוא חזון אחרית הימים.